פסק-דין בתיק ת"א 812-09

לפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות פגיעתו של התובע והוחלט כי תחילה תוכרע מחלוקת זו בטרם ידון ביהמ"ש בשאלות הנכות והנזק, וזאת נוכח טענות הנתבעת המכחישות את האירוע.

המחלוקת

על-פי כתב התביעה, ביום 29.2.08, נהג התובע במשאית. הוא ביקש לרדת מהמשאית, מעד ונפל מכיסא הנהג לרצפה ונפגע בעוצמה רבה.

הנתבעת טוענת, כי אין לקבל את גרסתו של התובע בדבר נסיבות הפגיעה וכי התובע לא נפגע בתאונת דרכים. מטעם התובע הוגשו שני תצהירים: בתחילה הוגש תצהיר מיום 27.7.10, בו מצהיר התובע, בין היתר ולעניין המחלוקת שלפניי, כי בעת שהחנה את הרכב למטרת פריקת פסולת, בהיותו נהג הרכב ותוך כדי יציאה מתא הנהג, הוא נפל לרצפה ונפגע בכל חלקי גופו.

בשלב מאוחר יותר הוגש תצהיר נוסף, מיום 22.1.12, בו מצהיר התובע, לענייננו, כי בעת שהחנה את הרכב למטרת פריקת פסולת, בעוד המנוע עובד, הוא הפעיל "פרטיקוף", שזהו גיר של המנוף, תוך כדי יציאה מתא הנהג והוא נפל לרצפה ונפגע בכל חלקי גופו. כן הצהיר התובע, כי לאחר הפריקה הוא אמור היה לבצע הובלה נוספת, אך הוא שבר את הקרסול ופונה לבית חולים.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 5.2.12, נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהיריו, ולאחר ששמעתי את עדותו של התובע, כמו גם את טענות הצדדים, ולאחר בחינת המסמכים שבתיק, מצאתי כי דין התובענה להדחות.

טענות התובע לעניין החבות הן, בתמצית, כדלקמן:

1.         הסיבה להגשת התצהיר המשלים היא שבתחילה, חברת הביטוח טענה שלתובע לא היה רישיון בכלל. לאחר שהובאו הרישיונות והוגש התצהיר הראשון, באה חברת הביטוח וטענה כי היא אינה מכירה בחבות. לאור זאת, הוגש תצהיר הנסיבות הנוסף, על מנת להסביר לביהמ"ש איך הרמת ה"ההייבר" פועלת מתוך המשאית וכדי להקל על בית המשפט בעניין זה.

2.         התובע הפעיל את ההייבר, ניסה לרדת מהרכב ונפל.

3.         לגבי הטענה כי בחדר המיון לא הוזכרה תאונת דרכים, נטען כי אדם שמובא לחדר מיון  עם שבר חמור בקרסול, אין זה מעניינו מה ייכתב והוא אינו זה שכותב.

4.         לעניין טענת הנתבעת בדבר אי מסירת שמות העדים בהודעה במשטרה, וכן לגבי הטענה כי התובע לא הביא את העדים לתאונה כדי להעיד, נטען כי יכלה חברת הביטוח להעיד את העדים האלה מטעמה.

5.         טענות התובע לא נסתרו ולכן יש להכיר בפגיעתו של התובע כתאונת דרכים.

טענות הנתבעת לעניין החבות הן, בתמצית, כדלקמן:

1.         התובע הגיש שני תצהירים ובתצהיר השני ניתן לראות את המגמה את הניסיון להכניס את האירוע לגדר תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים.

2.         התובע לא מצא לנכון להגיש תצהירים נוספים וגם לא לזמן עדים שיתמכו בטענותיו.

3.         בתעודת חדר המיון לא מוזכרת תאונת דרכים, אלא נרשם שזו תאונת עבודה וכי הוא נפל וכי יש לו חבלה ברגל השמאלית.

4.         קיימות סתירות בעדויות התובע לגבי נסיבות הירידה וההחלקה מתא הנהג.

5.         בהודעה שמסר התובע במשטרה ביום 19.6.08, לא נרשמו עדים לאירוע וכאשר נשאל על כך התובע בחקירה נגדית, הוא אמר שבאותה עת הוא לא ידע שהיו עדים. לעומת זאת, בהודעה שהוא מסר למל"ל עוד קודם להודעתו במשטרה, הוא רשם שמות של שני עדים לאירוע.